ה- יין ארגנטינאי המשובח , כמו הבישול, החלו את דרכם בספרד העתיקה. במשך ההגירה הספרדית, בשנת 1557, הובא למחוז סנטיאגו דל אסטרו בארגנטינה הזן הראשון של הגפנים. האדמה המתאימה קלטה במהירות את הזן החדש ולאחר טיפוח של הענבים ושל תעשיית היין, התפתח אותו זן מיוחד והתפרש בהתחלה למחוזות הקרובים ולאחר מכן לכל חלקי המדינה.

בארגנטינה קיימת ראיית עולם משותפת לרוב יצרני היין, הם מעדיפים כמות על גבי איכות ולכן אין זה פלא שתשעים אחוז מה- יין ארגנטינאי נשתה על ידי מגדליו ועל ידי העם הארגנטינאי. (45 ליטר לאדם במשך שנה – לפי הנתונים של שנת 2006). אך למרות הפילוסופיה המקומית, הרצון לגידול הייצוא היה חזק מספיק על מנת להוות מוטיבציה מספקת ליצרני היין לשפר את היין ולהעלות את איכותו בצורה משמעותית. התמורה אומנם הגיעה קצת באיחור, אבל סבלנות השתלמה, ובתחילת שנות התשעים התחילה ארגנטינה לשווק את ה- יין ארגנטינאי ברחבי העולם. יין זה תפס תאוצה ופופולאריות בקרב חובבי היין, וממשיך לתפוס גם בזמן שאתם קוראים את המאמר הזה. המשבר הכלכלי שפקד את ארגנטינה בשנת 2002 גרם לירידת ערך במטבע המקומי ודרבן את יצרני היין המקומיים לנצל את עליית כמות התיירים וההוזלה המשמעותית במחירי ייצור יין , לשנות את התפיסה שהייתה עד היום, ולהפוך את ארגנטינה לאחת המדינות הידועות בעולם בסיורי היין שלה.

כיום ארגנטינה היא יצרנית היין הגדולה ביותר ביבשת דרום אמריקה והחמישית בגודלה בעולם. למרות ש- יין ארגנטינאי מביא כבוד למדינה, גם בתחום הייצוא ארגנטינה לא נופלת במאום משאר העולם ומדורגת במקום השלוש עשרה בעולם.

הגובה הרב של הכרמים בארגנטינה והחוסר בלחות, יצרו מצע אולטימטיבי לגידול יינות ולכן זה לא ממש  מפתיע ש- יין ארגנטינאי סובל רק לעיתים נדירות מחרקים, פטריות, עובש, שאר מחלות וטפילים אחרים שמשפיעים על ה- יין במדינות אחרות. השימוש המזערי בקוטל חרקים, אם בכלל, מאפשר לענבים לגדול בצורה הטבעית ביותר, ול- יין ארגנטינאי להיות המשובח והטוב ביותר...