תהליך זיקוק אלכוהול מאפשר להפריד את ה- אלכוהול המצוי בתוצר התסיסה הכוהלית, שהיא התהליך הבסיסי של ייצור יין ו- משקאות חריפים אחרים, ולהעלות את ריכוז ה- אלכוהול שבמשקה. תהליך זיקוק אלכוהול מתבסס על כך שטמפרטורת האידוי של אלכוהול נמוכה מזו של מים. מים מתאדים בטמפרטורה של 100 מעלות, ולעומת זאת טמפרטורת האידוי של אלכוהול הינה 78.3 מעלות בלבד, כלומר, חימום המשקה החריף מביא לאידוי מהיר יותר של אלכוהול מאשר של מים. מבוסס על פעולת חימום מבוקרת של זיקוק אלכוהול מאפשרת הפרדה של ה- אלכוהול מן הנוזל. עיבוי האדים היוצאים כתוצאה מן החימום המלווה את זיקוק אלכוהול יוצר משקה חדש שניתן לעבות אותו בכלי נפרד ושאחוזי ה- אלכוהול שבו נעים בין 20%-25. משקה זה, שהוא התוצר של זיקוק אלכוהול, קרוי תזקיק.
שיטות לזיקוק אלכוהול
קיימות שתי שיטות עיקריות ל- זיקוק אלכוהול: זיקוק אלכוהול דודי וזיקוק אלכוהול רציף. זיקוק אלכוהול דודי
שיטה זו היא ישנה יותר ובה זיקוק אלכוהול נעשה בתוך דוד נחושת שמתחתיו נמצא מקור חימום ולראשו מתחבר צינור חלול בצורת סליל ("צוואר הבקבוק") ובקצהו מיכל אגירה. אורך הצינור וצורתו משפיעים באופן ישיר על התזקיק הסופי. צינור קצר שומר על תכונות הטעם והארומה וצינורות ארוכים ומפותלים יפיקו אלכוהול קל יותר.
את הנוזל המותסס המורכב מ- אלכוהול, שמנים, קליפות ענבים ומים מכניסים לדוד הנחושת ומחממים. כשטמפרטורת הנוזל מגיעה ל-78.3 מעלות מתחיל תהליך אידוי אלכוהול שגורם לאדי האלכוהול לעלות לראש הדוד ומשם להיכנס לצינור האידוי, להתקרר ולהפוך שוב לנוזל אך הפעם יותר מרוכז (כ- 30% אלכוהול). הנוזל שהתקבל מורכב מ"ראש הזיקוק", שאחוז ה- אלכוהול בו גבוה, "לב הזיקוק", שהוא החלק המשובח של הזיקוק, ו"זנב הזיקוק" המכיל אחוז אלכוהול נמוך.
איכות "ראש הזיקוק" ו"זנב הזיקוק" נמוכה וצריך להפריד אותם מנוזל "לב הזיקוק" שיעבור עוד זיקוק בתהליך זיקוק אלכוהול, כיוון שהוא לא מספיק נקי ולא מספיק מרוכז. התזקיק המתקבל בסוף מכיל ריכוז של עד 74% אלכוהול.
יתרונותיו של תהליך זיקוק דודי הם בכך שהוא פשוט לביצוע ובכך שהטעמים, הארומה והתכונות של חומר הגלם, שנותנים למשקה החריף את ייחודו נשמרים. לכן שיטה זו משמשת לייצור משקאות איכותיים יותר כמו וויסקי,רום, קלבדוס ועוד.
חסרונותיו הם הזמן הרב הלוקח למשקה להגיע לריכוז ה- אלכוהול המבוקש ותפוקה קטנה, כמויות זיקוק אלכוהול קטנות יחסית לייצור מסחרי ולכן עלויות הייצור גבוהות.
זיקוק אלכוהול רציף
שיטת זיקוק אלכוהול זו נקראת גם זיקוק קופיי על שם אניאס קופיי ששיפר אותה בשנת 1830. זיקוק רציף הוא שיטה חדשה יותר, המאפשרת ייצור משקאות אלכוהוליים בכמויות מסחריות בזמן קצר, ולכן מהווה שיטה זולה יעילה ומהירה ל- זיקוק אלכוהול.
מערכת ה- זיקוק הרציף מורכבת משני מבנים מקבילים בנויים בטור ומחוברים ביניהם בצינור. המבנים נקראים "מפריד" ו"מזכך". כל אחד מהם מחולק על ידי מדפי נחושת אופקיים עם צינורות טפטוף שמובילים לאגן האגירה הנמצא בתחתית.
את הנוזל המותסס מכניסים לקצה העליון של "המזכך" אל צינור שמתפתל עד לחלק התחתון של המבנה. בזמן המעבר הנוזל מתחמם מהקיטור שיוצרים משטחי הנחושת עד שבתחתית המבנה הוא עובר דרך צינור אל ה"מפריד". הנוזל החם נשפך לתוך "המפריד" וממשיך להתחמם מהקיטור הרותח העולה מלמטה. המרכיבים הנדיפים בנוזל הכוללים את האלכוהול המזוקק, מתאדים מהחום ומופרדים משאר החומרים הלא רצויים, שהם כבדים יותר מה- אלכוהול ולכן הם מתעבים מהר יותר ויוצאים מתחתית המבנה. ה- אלכוהול הרצוי ממשיך עד לשני שליש מגובה המבנה ויוצא דרך צינור לתוך כלי הקיבול המיועד. שאר הכימיקלים הלא רצויים ממשיכים לעלות בצינור ונפלטים דרך קצהו העליון של מבנה ה"מזכך".
זיקוק אלכוהול רציף נותן יתרון משמעותי ל- זיקוק התעשייתי בכך ש זיקוק אלכוהול נעשה זול וקל יותר, מזקק באופן רציף ולא במנות כמו בזיקוק דודי, ובסוף תהליך הזיקוק מקבלים אלכוהול טהור ומרוכז מאד. החיסרון הוא בכך שחלק מאופי וטעם המשקה נפגם בגלל הוצאת החומרים הנלווים לנוזל המותסס. רוב משקאות החריפים מזוקקים כיום בשיטה זו.
.jpg?id=9428797)
