ברנדי - לא רק סמל סטאטוס

ברנדי הוא משקה אלכוהולי משובח, הנוצר בתהליך של זיקוק יין ענבים. בשלב הראשון הוא חסר צבע ושקוף. סוגים מסוימים של ברנדי עוברים השבחה של פרקי זמן משתנים בתוך חביות עץ, דבר המעניק למשקה את צבעו החום-זהוב. סוגים אחרים אינם מוחזקים בתוך חביות למשך זמן רב, ואליהם מוסיפים קרמל, שצבעו מיועד לחקות את הצבע המתקבל מהתיישנות הברנדי. בעיקרון, ברנדי נחשב לאיכותי יותר ככל ששהה זמן רב יותר בחבית (הוא אינו מתיישן בתוך בבקבוק), וקיימת מערכת תוויות שמדרגות את גילו של המשקה, כאשר תווית Hors D'age מציינת את זמן ההתיישנות הגבוה ביותר, בדרך כלל 10 שנים ומעלה. תוויות V.S, V.S.O.P ו-X.O משקפות 3, 4 ו-5 שנות יישון בהתאמה, כאשר AC הוא הדירוג הבסיסי ביותר – לפחות שנתיים של השבחה בחבית. סוגי ברנדי שונים מכילים כמויות של בין 40-80 אחוזי אלכוהול.
הברנדי הופיע לראשונה במאה ה-12 במערב אירופה, והפך לפופולארי במהלך המאה ה-14. כמו כל המצאה טובה, גם הוא התגלה במקרה. באותה תקופה, המס על העברת יין בספינות היה גבוה, והסוחרים חיפשו דרכים לשימור טוב יותר של היין וחיסכון בעלויות תוך הגברת כמויות היין בו הם סוחרים. השיטה אותה מצאו היא זיקוק היין על מנת להוציא ממנו את המים, וכך למזער את נפחו, דבר המוביל לחיסכון בעלויות המשלוח. מסתבר שגם לפני 700 שנה כבר הריצו קומבינות... הרעיון היה להחזיר בסופו של דבר את המים מעט לפני השימוש בבתי המרזח.
אך מה התברר? שימור היין המזוקק בתוך חביות לאורך זמן למעשה שיפר (!) את טעמו של המשקה (ברנדי), בזכות פירוק של מרכיבי טעם וריח שנשארו מהתערובת המקורית. המשקה החדש זכה לפופולאריות רבה וזכה לשם ברנדי, שבא מהמילה ההולנדית brandewijn – יין שרף.
ישנם סוגי ברנדי רבים, אך כולם עשויים מענבים. חלקם מזוקקים מתפוחים, דובדבנים, אגסים, ועוד. בין סוגי הברנדי המפורסמים ניתן למצוא את הקוניאק המובחר, ארמניאק, והגרסה האיטלקית  – גראפה. ברנדי משמש כמרכיב בקוקטיילים שונים, כתוספת לתבשילים, רטבים ומתכונים – וכמובן עומד מצוין בפני עצמו בזכות איכותו הגבוהה וטעמו המשובח. באופן מסורתי הוא משמש כמשקה שלוגמים ממנו לאחר הארוחה, אך כמובן זה נתון לשיקול דעת אישי. מדובר במשקה משובח ויוקרתי שלעיתים מהווה, כמו משקאות דומים, סמל סטאטוס.